יום ראשון, 5 בנובמבר 2017

תולעת מוריס

השבוע לפני

2-11-1988
שוחררה לאינטרנט תולעת מוריס, וירוס המחשב הראשון בעולם

עוד על התולעת של מוריס ב ynet

שיר השבוע


הו רב חובל / וולט ויטמן
זהו תרגום משיר שנכתב ע"י משורר אמריקאי, וולט ויטמן, בנושא רצח נשיא ארה"ב אברהם לינקולן, לפני כ 150 שנה. הוא נרצח על ידי מתנקש בעקבות תמיכתו במלחמת האזרחים בארה"ב, שמטרת היתה לשחרר את העבדים האפריקאים שעבדו בתנאים קשים ביותר בשביל בעלי אחוזות עשירים במדינות הדרום של ארה"ב. זה נחשב לרצח פוליטי מאוד טראומתי בתולדות ארצות הברית.
השיר תורגם ע"י נעמי שמר לעברית וגם הולחן על ידה. הושמע הרבה לאחר רצח יצחק רבין. בימים האחרונים צוין יום השנה ה - 22 לרצח זה (י"ב חשון, 4 לנובמבר). הביצוע המקורי שלו בעברית ע"י מיטל טרבלסי.

הו רב חובל / וולט ויטמן
תרגום: נעמי שמר

הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל.

אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת.

הו רב חובל, אבי שלי, הקשב לקול פעמון
לך כל הדגלים כולם לך תרועות המון
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל
ובכולם תקוות עולם לנס המיוחל.

אבוי ליבי ליבי ליבי...

הו רב חובל, אבי שלי, זרועי תתמוך ראשך
סיוט הוא לראותך פתאום נופל על סיפונך
רב החובל אינו עונה שפתיו חוורו אילמות
הוא לא יחוש מגע ידי, הוא לא יתן לי אות.

אבוי ליבי ליבי ליבי...

עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים
כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל אבי, רב החובל.

אבוי ליבי ליבי ליבי...

בביצוע של מיטל טרבלסי


הפטרת השבוע


"... יח. וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ.  יט. כָּל-הַחַיָּה, כָּל-הָרֶמֶשׂ וְכָל-הָעוֹף, כֹּל, רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ--לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן-הַתֵּבָה.  כ. וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ.  כא. וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.  כב. עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ." (בראשית פרק ח)
"... ג. כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל.  ד. אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ.  ה. וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם.  ו. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ:  כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם..." (בראשית פרק ט)

מתקשר אצלי למסר אוניברסלי, לגבי מה מותר לאדם לעשות ומה אסור, בעקבות סיפור המבול. הקטע הוא מפרשת נח, אחרי שיצאו כולם מהתיבה, והוא מתחיל בפרק ח' פסוק י"ח בספר בראשית, וממשיך בפרק ט' עד פס' ו'. יש בו המלצות מה מותר לאכול, זהו שינוי בהנחיות מפרשת בראשית, שבה ניתן לאכול צמחוני בלבד, לכל נפש חיה כולל האדם. כאן, מתוך האילוצים של המציאות ניתנה הרשאה לאכול גם בעלי חיים מסוימים.
בנוסף, אני קושרת פסוקים אלה לציווי "לא תרצח", בא כאן לידי ביטוי בהתחשבנות עם מי שנטל חיים של מישהו אחר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה