31 בינואר 1990 נפתח סניף מקדונלדס הראשון במוסקבה.
הופעת סמל הקפיטליזם במוסקבה- "מקדונלדס" והתגובה הנלהבת של הרוסים היוו
סימן שהזמנים משתנים בברית המועצות.
ביום חג
הסוכות עוברים מ "ברכת הטל" ל "משיב הרוח ומוריד הגשם".
מחכים עד סיום חג הסוכות, על מנת שלא לפגוע ב"סוכות תשבו שבעת ימים", כי
אם יורד גשם בסוכות, זה מבטל את החיוב לשבת בסוכה.
אני מציעה
את הפיוט-תפילה, לגשמי ברכה, ששמו על פי השורה הראשונה שלו:
נושא זה הוא רגיש ועדין במיוחד, ולכן לא אכנס לכך. אך מה שברור הוא
שזהו ארוע טראומתי ביותר, גם ברמה הלאומית, וגם ברמה העולמית. בהקשר לכך מזכירים
הרבה את הרצח הפוליטי הראשון, הידוע, בתולדות עם-ישראל, והוא רצח גדליהו בן אחיקם,
שלזכרו נקבע "צום גדליהו" ב ג' בתשרי, מיד אחרי "ראש השנה". זו
בעצם תענית, שבה מתענים מבוקר ועד ערב. ארוע קשה זה מתואר בקצרה בפרק האחרון של
ספר "מלכים ב'", ובאריכות – בספר ירמיהו, החל מסוף פרק ל"ט, ועד
סוף פרק מ"א. ובפרק מ"ב מספרים מה היו התוצאות שלאחריו. אביא את הקטע
העיקרי של הארוע הקשה:
ואת הרקע אסביר: התקופה היא "חורבן בית-שני" בידי נבוכדנצר
מלך בבל ונבוזראדן רב-הטבחים שלו. הם היו אכזריים במיוחד. אחרי שהחריבו ושרפו,
בעזרת חילות הכשדים, את בית-המקדש ואת ירושלים, הרגו רבים מתושבי ממלכת-יהודה, ואת
השאר היגלו לבבל, כולל את המלך האחרון לבית יהודה – צדקיהו, הם השאירו מעט תושבים
מדלת-העם, פשוטים ועניים, באיזור המצפה, סמוך לירושלים, להמשיך גידולים חקלאיים שונים
למחייתם. על שארית הפליטה הזאת הפקיד נבוזראדן את גדליהו בן אחיקם בן שפן, בתור
פקיד או נציב האחראי על התושבים שנותרו באזור המצפה ובכלל- בפני השלטון הבבלי,
שכלל גם את הכשדים. ירמיהו הנביא הצטרף לתושבי המצפה, לאחר שנבוזראדן שחרר אותו
מהחובה ללכת עם הגולים לבבל, וגם שחרר אותו מהאזיקים שבהם היה כבול עוד איזה זמן
קודם, "בחצר המטרה" של המלך צדקיהו, עקב תככים בין תושבי יהודה, שחלק
מהם ראו בנביא ירמיהו גורם עויין.
"הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יְהוָה, אַחַר שַׁלַּח
אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, מִן-הָרָמָה--בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ, וְהוּא-אָסוּר
בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל-גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, הַמֻּגְלִים, בָּבֶלָה
" (רימיהו מ', פס' א.), "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" הוא
תשרי, ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, מזרע המלוכה, עם עשרה מאנשיו באו אל גדליהו
למצפה, והתחזו לידידותיים. מפרשים שישמעאל הרג את גדליהו, כי חשב שתפקיד הנציב,
"פקיד-על", מגיע לו, כי היה ממשפחת המלוכה. הוא הרג גם רבים משארית העם
הנותרים, והנשארים עברו דרומה לישוב אחר, "גרות-כמהם", ליד בית-לחם,
בהנהגתו של יוחנן בן קרח. הוא רצה להכות את ישמעאל בן נתניה ואנשיו, אך זה ברח אל
מלך בני-עמון, אשר משם הגיע לבצע את הפשע. גדליהו הוזהר לפני הירצחו ע"י
יוחנן בן קרע, אך לא האמין שישמעאל אכן יפגע בו ויהרגו. וכאן מתחבר מעט הסיפור
לרצח-רבין, אשר רבין הוזהר מפני התנקשות בחייו, וגם הציעו לו ללבוש אפוד-מגן, אך
הוא סרב.
שיר השבוע
כשחזרתי, אמרו
לי שאין / יהודה עמיחי
כשחזרתי, אמרו לי שאין
בית ואין דבר. ואני צריך
לצאת שוב אל מלחמותי
בהן ישפך דמי הפרטי,
ואני אחד הייתי, עכשו רבים; עוד מעט שוב אחד.
כשלעולים היה יום הולדת
הביאו לו רעיונות חדשים
עטופים בניר
עיתון ובדם,
ואני באתי בידים ריקות.
אני דל הייתי, עכשו עני. עוד מעט אביון.
אני אחרון ברשימה ונמוך באולמות
אבל גבוה בחשובים של אביב ואהוב.
אני אחד ממקוי התקוה הממצעת,
חלונותי פתוחים. אינני רוצה לעזב.
אני אבי הייתי, עכשו אני, עוד מעט בני.
כבר הלכתי הרחק, המלחמה גברה,
מחשבותיי נעשו עייפות
וכבדות כידי משה.
ואיש לא היה לתמוך בהן קצת.
ואני מנין הייתי עכשו כאן, עוד מעט לאן.
בחירת השיר
עשיתי קשר אסוציאטיבי בין השיר של עמיחי לבין רצח רבין. עמיחי שרת
במלחמת-העצמאות, כמו גם יצחק רבין.
השבת, י"א במר
חשון, יום פטירתה של רחל אימנו. אביא שני מדרשים אודות רחל אימנו, מ"ספר
האגדה" שלוקט וסודר ע"י ביאליק ורבינצקי, מ – כרך ראשון, ספר ראשון,
הפרק: "מעשי אבות":
"ויאהב יעקב
את-רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה - בשביל שאני יודע שאנשי מקומך רמאים,
לפיכך אני מברר עסקי עמך:
"אעבדך..
ברחל" - ברחל ולא בלאה
"בתך" - שלא
תביא אחרת מן השוק ושמה רחל
"הקטנה"
- שלא תחליף שמותן זו בזו
קבורת רחל
"ותמת רחל
ותקבר בדרך אפרתה" - מה ראה אבינו יעקב לקבור את-רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב
אבינו שהגלויות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. זהו
שנאמר: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה". (בראשית
רבה פב)
האמירה של יעקב ללבן "ברחל בתך הקטנה" בראשית פרק כ"ט
פס' י"ח, הפך לביטוי שגור, אמירה הבאה להבטיח שהסכם בעל-פה אכן יקויים. כי
במקרה הנ"ל לבן לא קיים את ההסכם שעשה עם יעקב.
ביום
חמישי שעבר ה- 13 לספטמבר חל יום החשיבה החיובית הבינלאומי.
את
היום יזם אמריקאי אחד בשנת 2003 כדי שאנשים יוכלו להנציח את כל הדברים החיוביים שיש
לנו בחיים.
לכולנו
יש מחשבות אוטומטיות שמשפיעות על קבלת ההחלטות שלנו. מחשבות אוטומטיות יכולות להיות
חיוביות או שליליות. בסרטון הבא ניתן לראות איך מחשבות אוטומטיות נוצרות ואיך ניתן
לייצר מחשבות חדשות חיוביות ובונות לפי הרצון שלנו.
וגם
סרטון נוסף חביב המראה כיצד ניתן לעורר את החשיבה החיובית למרות הקשיים:
יש
הסבר חסידי האומר, שאנחנו יכולים לשוב עד מקום מסויים, ואז "השם" שב
אלינו. במקום אחר נאמר: שובו אלי ואשובה אליכם. דבר נוסף ששמעתי ממקום לא-רשמי
הוא, שהמילה "תשובה" קשור בספירת בינה, המכונה "אמא" וגם
"שכינה עילאה".
קטע
נוסף כנבואת נחמה, מספר "מלאכי", שהוא הנביא האחרון בתוך
"תרי-עשר", פרק ג' פס' כ"ב-כ"ד:
בזמן האחרון אני מביאה קטעים מנבואות הנחמה שנאמרו ע"י ישעיהו
הנביא. קטעים אלו נבחרו כהפטרות בשבע השבתות שאחרי תשעה באב ועד ממש לפני ראש
השנה, "שבע ד'נחמתא" לפרשות מ-"ואתחנן" ועד
"ניצבים". זה כבר שנים שנבואות אלה, מפרק מ' ואילך, נגעו לליבי. אני
מוצאת בהן ממידת החסידות + המלצות טובות ועידוד – איך לשרוד בעולם הקשה שלנו. מעבר
לדברים הגלויים של נבואות אלו, אני מוצאת בהן דברי נחמה ל"שכינה בגלות",
אשר אומרים כי היא גלתה עימנו לגלויות בשונות, אך בכל-זאת "לא זזה
מכותל-מערבי". הנביא קורא לה: ציון, ירושלים, עמי, בת-עמי, בת-ציון, חפציבה,
ועוד.
בנוסף לדברי נחמה, תקווה ועידוד, הוא מביא גם המלצות והנחיות כיצד
לפעול, באופן אקטיבי, שעל-מנת לשפר ולתקן את המצב, ממש כעורך-דין טוב ומצויין.
אביא כמה דוגמאות לכך:
"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט, עד ייצא כנוגה צדקה וישועתה
כלפיד יבער".
"התפתחי מוסרי צוארך שביה בת-ציון".
"עורי התנערי מעפר, מעפר קומי, קומי אורי."
"כולם נקבצו באו לך"
"כי הנה בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה".
"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
אומרים כי מדובר כאן בגאולת עם-ישראל, אך אני רואה בכך גם ובעיקר את
גאולת השכינה עצמה.
השיר "לבדי" מבטא לדעתי את הקשר המיוחד של המשורר
ל"שכינה", ואת ההזדהות והאמפתיה שלו לצערה. (לדוגמא:
"..וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא,..", "..יָדַע לִבִּי
אֶת-לִבָּה..")