יום שני, 4 בפברואר 2019

קפיטליזם וצומח



השבוע לפני
31 בינואר 1990 נפתח סניף מקדונלדס הראשון במוסקבה.
הופעת סמל הקפיטליזם במוסקבה- "מקדונלדס" והתגובה הנלהבת של הרוסים היוו סימן שהזמנים משתנים בברית המועצות.
להמשך קריאה על האירוע
שיר השבוע



ולס להגנת הצומח
מילים ולחן: נעמי שמר

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע
והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף!

רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז, היה מצבי אחר.

ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע
אילנות נדירים נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט
בו כתוב בפירוש שאסור לצוד!

רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי, נאמר, איילת
אז היה מצבי אחר!

אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס!
צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום!
כל גבעה נישאה בשולי העיר היא
שטח בר מגודר ואיזור רשום!

אז אני לפעמים חושבת
כי היה זה אולי רצוי
לו הייתי נרקיס או רקפת
או אפילו איזה בן חצב מצוי

הסתכלו מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר
לו הייתי חיה או פרח
אז היה מצבי אחר!





 מבוקש \אדמיאל קוסמן

מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנֶּפֶשׁ.
לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד
.
מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל
.
לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד
.
מְבֻקָּשׁ עָצִיץ, עָלֶה, גִּבְעוֹל, אוֹ שִׂיחַ, שֶׁלֺּא יָקוּם
וְיִתְקַפֵּל כְּשֶׁהִיא תָּבוֹא. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד
.
מְבֻקָּשׁ דִּבּוּר אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ סַפְסָל
,
מִקְלָט, לְמִישֶׁהִי, קְרוֹבָה שֶׁלִּי, יַלְדָּה-יוֹנָה, נַפְשִׁי שֶׁלִּי
,
אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַתֵּבָה, לְכַמָּה רְגָעִים, בִּשְׁעוֹת הַבֺּקֶר
,
וְלֺא מָצְאָה מֵאָז מָנוֹחַ לְרַגְלָהּ
.


כאן על פני האדמה\רחל


כאן על פני האדמה - לא בעבים, מעל - 
על פני אדמה הקרובה, האם; 
להעצב בעצבה ולגיל בגילה הדל 
היודע כל כך לנחם. 

לא ערפילי מחר - היום המומש ביד, 
היום המוצק, החם, האיתן; 
לרוות את היום הזה, הקצר, האחד, 
על פני אדמתנו כאן. 

בטרם אתא הליל - בואו, בואו הכל! 
מאמץ מאוחד, עקשני וער 
של אלף זרועות, האומנם יבצר לגול 
את האבן מפי הבאר? 





יום שני, 5 בנובמבר 2018

בוא הגשם


מן הכתובים

ביום חג הסוכות עוברים מ "ברכת הטל" ל "משיב הרוח ומוריד הגשם". מחכים עד סיום חג הסוכות, על מנת שלא לפגוע ב"סוכות תשבו שבעת ימים", כי אם יורד גשם בסוכות, זה מבטל את החיוב לשבת בסוכה.

אני מציעה את הפיוט-תפילה, לגשמי ברכה, ששמו על פי השורה הראשונה שלו:

זְכור אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם.

זְכור אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם.
בֵּרַכְתּו כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם.
גְּנַנְתּו הִצַּלְתּו מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם.
דְּרַשְׁתּו בְּזָרְעו עַל כָּל מָיִם:
בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם:

זְכור הַנּולָד בִּבְשורַת יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם
וְשחְתָּ לְהורו לְשָׁחֲטו לִשְׁפּוךְ דָּמו כַּמַּיִם
זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפּוךְ לֵב כַּמַּיִם
חָפַר וּמָצָא בְּאֵרות מָיִם.
בְּצִדְקו חון חַשְׁרַת מָיִם.

זְכור טָעַן מַקְלו וְעָבַר יַרְדֵּן מַיִם
יִחַד לֵב וְגָל אֶבֶן מִפִּי בְאֵר מַיִם
כְּנֶאֱבַק לו שר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם
לָכֵן הִבְטַחְתּו הֱיות עִמּו בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם.
בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם.

זְכור מָשׁוּי בְּתֵיבַת גּומֶא מִן הַמַּיִם
נָמוּ דָלה דָלָה וְהִשְׁקָה צאן מַיִם
סְגוּלֶיךָ עֵת צָמְאוּ לְמַּיִם
עַל הַסֶּלַע הָךְ וַיֵּצְאוּ מָיִם.
בְּצִדְקו חון חַשְׁרַת מָיִם.

זְכור פְּקִיד שָׁתות טובֵל חָמֵשׁ טְבִילות בַּמַּיִם
צועֶה וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַיִם
קורֵא וּמַזֶּה טָהֳרַת מַיִם
רוּחַק מֵעַם פַּחַז כַּמָּיִם.
בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם.

זְכור שְׁנֵים עָשר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרַת מַיִם
שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמו מְרִירוּת מַיִם
תּולְדותָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם
תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם.
בְּצִדְקָם חון חַשְׁרַת מָיִם:

לפיוט שישה בתים, המתייחסים כל אחד, לפי הסדר, ל זכות אבות - אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, ושנים-עשר שבטי ישראל.




שיר השבוע

התחדשות אחרת / נעמי שמר

עייפות בלתי מוסברת.
פיק ברכיים לא מובן
צל שרב על כל הדרך,
ואבק לבן
אבל עודך משווע
לגשמי ברכה
עוד רחוקה מנוחתך

אחרי החגים יתחדש הכל.
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה,
גם אתה,
תתחדש.

בגנך פורחים לפתע
עץ הפרי ועץ הסרק
ועץ החלומות
ועץ הטוב והרע
ומוטלים כל כליך
בחצר ביתך
לא נשלמה מלאכתך

אחרי החגים יתחדש הכל

במסע שלא נגמר
בין שדות הצל ושדות האור
יש נתיב שלא עברת
ושתעבור
שעון סמוי מן העין
מצלצל לך
לא נשלמה אהבתך

אחרי החגים יתחדש הכל



בביצוע עופרה חזה


 

משירי רחל

סֵפֶר שִׁירַי

צְרִיחוֹת שֶׁצָּרַחְתִּי נוֹאֶשֶׁת, כּוֹאֶבֶת
בִּשְׁעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,
הָיוּ לְמַחֲרֹזֶת מִלִּים מְלַבֶּבֶת,
לְסֵפֶר שִׁירַי הַלָּבָן.

נִגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לֹא גִלִּיתִי לְרֵעַ,
נֶחְשַׂף הֶחָתוּם בִּי בְּאֵשׁ,
וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶׁל הַלֵּב הַכּוֹרֵעַ
יַד כֹּל בִּמְנוּחָה תְּמַשֵּׁשׁ.


יום שני, 29 באוקטובר 2018

בין רצח רבין לצום גדליה


מן הכתובים

ב 4 בנובמבר חל יום השנה ה 23 לרצח רבין.
נושא זה הוא רגיש ועדין במיוחד, ולכן לא אכנס לכך. אך מה שברור הוא שזהו ארוע טראומתי ביותר, גם ברמה הלאומית, וגם ברמה העולמית. בהקשר לכך מזכירים הרבה את הרצח הפוליטי הראשון, הידוע, בתולדות עם-ישראל, והוא רצח גדליהו בן אחיקם, שלזכרו נקבע "צום גדליהו" ב ג' בתשרי, מיד אחרי "ראש השנה". זו בעצם תענית, שבה מתענים מבוקר ועד ערב. ארוע קשה זה מתואר בקצרה בפרק האחרון של ספר "מלכים ב'", ובאריכות – בספר ירמיהו, החל מסוף פרק ל"ט, ועד סוף פרק מ"א. ובפרק מ"ב מספרים מה היו התוצאות שלאחריו. אביא את הקטע העיקרי של הארוע הקשה:

ירמיהו מ"א, פס' א'-ג'
"א. וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם--הַמִּצְפָּתָה; וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו, בַּמִּצְפָּה.  ב. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן בַּחֶרֶב--וַיָּמֶת אֹתוֹ:  אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּאָרֶץ.  ג. וְאֵת כָּל-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר נִמְצְאוּ-שָׁם--אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, הִכָּה יִשְׁמָעֵאל."

ואת הרקע אסביר: התקופה היא "חורבן בית-שני" בידי נבוכדנצר מלך בבל ונבוזראדן רב-הטבחים שלו. הם היו אכזריים במיוחד. אחרי שהחריבו ושרפו, בעזרת חילות הכשדים, את בית-המקדש ואת ירושלים, הרגו רבים מתושבי ממלכת-יהודה, ואת השאר היגלו לבבל, כולל את המלך האחרון לבית יהודה – צדקיהו, הם השאירו מעט תושבים מדלת-העם, פשוטים ועניים, באיזור המצפה, סמוך לירושלים, להמשיך גידולים חקלאיים שונים למחייתם. על שארית הפליטה הזאת הפקיד נבוזראדן את גדליהו בן אחיקם בן שפן, בתור פקיד או נציב האחראי על התושבים שנותרו באזור המצפה ובכלל- בפני השלטון הבבלי, שכלל גם את הכשדים. ירמיהו הנביא הצטרף לתושבי המצפה, לאחר שנבוזראדן שחרר אותו מהחובה ללכת עם הגולים לבבל, וגם שחרר אותו מהאזיקים שבהם היה כבול עוד איזה זמן קודם, "בחצר המטרה" של המלך צדקיהו, עקב תככים בין תושבי יהודה, שחלק מהם ראו בנביא ירמיהו גורם עויין.

"הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יְהוָה, אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, מִן-הָרָמָה--בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ, וְהוּא-אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל-גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, הַמֻּגְלִים, בָּבֶלָה " (רימיהו מ', פס' א.), "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" הוא תשרי, ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, מזרע המלוכה, עם עשרה מאנשיו באו אל גדליהו למצפה, והתחזו לידידותיים. מפרשים שישמעאל הרג את גדליהו, כי חשב שתפקיד הנציב, "פקיד-על", מגיע לו, כי היה ממשפחת המלוכה. הוא הרג גם רבים משארית העם הנותרים, והנשארים עברו דרומה לישוב אחר, "גרות-כמהם", ליד בית-לחם, בהנהגתו של יוחנן בן קרח. הוא רצה להכות את ישמעאל בן נתניה ואנשיו, אך זה ברח אל מלך בני-עמון, אשר משם הגיע לבצע את הפשע. גדליהו הוזהר לפני הירצחו ע"י יוחנן בן קרע, אך לא האמין שישמעאל אכן יפגע בו ויהרגו. וכאן מתחבר מעט הסיפור לרצח-רבין, אשר רבין הוזהר מפני התנקשות בחייו, וגם הציעו לו ללבוש אפוד-מגן, אך הוא סרב.



שיר השבוע


כשחזרתי, אמרו לי שאין / יהודה עמיחי

כשחזרתי, אמרו לי שאין
בית ואין דבר. ואני צריך
לצאת שוב אל מלחמותי
בהן ישפך דמי הפרטי,
ואני אחד הייתי, עכשו רבים; עוד מעט שוב אחד.

כשלעולים היה יום הולדת
הביאו לו רעיונות חדשים
עטופים בניר עיתון ובדם,
ואני באתי בידים ריקות.
אני דל הייתי, עכשו עני. עוד מעט אביון.

אני אחרון ברשימה ונמוך באולמות
אבל גבוה בחשובים של אביב ואהוב.
אני אחד ממקוי התקוה הממצעת,
חלונותי פתוחים. אינני רוצה לעזב.
אני אבי הייתי, עכשו אני, עוד מעט בני.

כבר הלכתי הרחק, המלחמה גברה,
מחשבותיי נעשו עייפות
וכבדות כידי משה.
ואיש לא היה לתמוך בהן קצת.
ואני מנין הייתי עכשו כאן, עוד מעט לאן.

בחירת השיר

עשיתי קשר אסוציאטיבי בין השיר של עמיחי לבין רצח רבין. עמיחי שרת במלחמת-העצמאות, כמו גם יצחק רבין.



משירי רחל

שיר של רחל (בלובשטיין)
אֲנִי מֵעוֹדִי הֲפַכְפֶּכֶת:
בְּעֶצֶם לִבְלוּב אֲבִיבָם
רְגָשׁוֹת – כְּעָלִים בְּשַׁלֶּכֶת –
נוֹשְׁרִים, נִשָּׂאִים וְאֵינָם.

רַק בָּךְ לֹא מָעַלְתִּי אַף פַּעַם,
רַק אַתְּ לִי.  אִמִּי-אֲדָמָה,
בִּימֵי הָעַצֶּבֶת, הַזַּעַם,
בְּיוֹם בְּשׂוֹרַת-נֶחָמָה.

כְּאָז בַּיַלְדוּת הַנּוֹהֶרֶת,
רַק לָךְ נֶאֱמֶנֶת תָּמִיד,
אָבוֹא אֶת לֶחְיִי הַחִוֶּרֶת
אֶל שֹׁזֶף לֶחְיֵךְ לְהַצְמִיד.



יום שלישי, 23 באוקטובר 2018

יום ההליכה העולמי



ימים מיוחדים

ביום שישי יחול יום ההליכה הבינלאומי בישראל
(העולמי צוין ב 29-30 לספטמבר).
ההליכה היא פעילות אירובית מתונה המפעילה את הגוף בתנועה מאוזנת והרמונית המשפיעה לטובה על מערכות הגוף והנפש.
ההליכה מתאימה לכל גיל, מין ומשקל, ליחיד, לקבוצה ולמשפחה.
מטרת יום ההליכה העולמי היא להגביר את מודעות אזרחי ישראל לחשיבות הפעילות הגופנית ולהעלות על סדר היום הציבורי את תרומת פעילות זו לאורח חיים בריא.
הרשויות המקומיות  יקיימו אירועים רבים ומגוונים בנושא ההליכה.

את פרוט האירועים בכל רשות תוכלו למצוא כאן

מצ"ב סרטון המקדם את היום של "אפשרי בריא":





שיר השבוע

בשדמות בית לחם / אבא אשר שפירא

בשדמות בית-לחם,
בדרך אפרתה,
בדרך אפרתה.
עלי-קבר קדומים
תאבל מצבת,
תאבל מצבת.

ובבוא חצות לילה,
מארץ עיפתה,
תעלה יפת מראה
בית קברה עוזבת.
אל ירדן מזרחה
דומם צועדת,
דומם צועדת.

אל גלי מי-קדש
דומם צופיה,
דומם צופיה.
דמעה יורדת
אל גלי מי-קדש
מפכים דומיה.

דמעה אחר דמעה
חרש נוזלת,
אין בכי ואנחות,
אך דמעות נגרו,
דמעה אחר דמעה
לירדן נופלת,
והמים ינהרו.

בביצוע מיכל טל




מן הכתובים

השבת, י"א במר חשון, יום פטירתה של רחל אימנו. אביא שני מדרשים אודות רחל אימנו, מ"ספר האגדה" שלוקט וסודר ע"י ביאליק ורבינצקי, מ – כרך ראשון, ספר ראשון, הפרק: "מעשי אבות":

"ויאהב יעקב את-רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה - בשביל שאני יודע שאנשי מקומך רמאים, לפיכך אני מברר עסקי עמך:

"אעבדך.. ברחל" - ברחל ולא בלאה
"בתך" - שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל
"הקטנה" - שלא תחליף שמותן זו בזו

קבורת רחל
"ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה" - מה ראה אבינו יעקב לקבור את-רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. זהו שנאמר: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה". (בראשית רבה פב)

בהקשר לכך הקטע המלא מירמיהו ל"א, פס' י"ד-ט"ז:

"יד. כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.  טו. כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה:  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.  טז. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם."



משירי רחל

רחל  / רחל בלובשטיין

הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,
הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –
רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,
רָחֵל – אֵם הָאֵם.

וְעַל כֵּן הַבַּיִת לִי צַר
וְהָעִיר – זָרָה,
כִּי הָיָה מִתְנוֹפֵף סוּדָרָהּ
לְרוּחוֹת הַמִּדְבָּר;

וְעַל כֵּן אֶת דַּרְכִּי אֹחַז
בְּבִטְחָה כָּזֹאת,
כִּי שְׁמוּרִים בְּרַגְלַי זִכְרוֹנוֹת
מִנִי אָז, מִנִּי אָז!

האמירה של יעקב ללבן "ברחל בתך הקטנה" בראשית פרק כ"ט פס' י"ח, הפך לביטוי שגור, אמירה הבאה להבטיח שהסכם בעל-פה אכן יקויים. כי במקרה הנ"ל לבן לא קיים את ההסכם שעשה עם יעקב.


יום שני, 17 בספטמבר 2018

חשיבה חיובית

ימים מיוחדים


ביום חמישי שעבר ה- 13 לספטמבר חל יום החשיבה החיובית הבינלאומי.
את היום יזם אמריקאי אחד בשנת 2003 כדי שאנשים יוכלו להנציח את כל הדברים החיוביים שיש לנו בחיים.

לכולנו יש מחשבות אוטומטיות שמשפיעות על קבלת ההחלטות שלנו. מחשבות אוטומטיות יכולות להיות חיוביות או שליליות. בסרטון הבא ניתן לראות איך מחשבות אוטומטיות נוצרות ואיך ניתן לייצר מחשבות חדשות חיוביות ובונות לפי הרצון שלנו. 



וגם סרטון נוסף חביב המראה כיצד ניתן לעורר את החשיבה החיובית למרות הקשיים:






מן הכתובים


הפטרת שבת שובה

"הושע" פרק י"ד, פס' ב'-י'
"א. תֶּאְשַׁם, שֹׁמְרוֹן, כִּי מָרְתָה, בֵּאלֹהֶיהָ; בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ--עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ, וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ. ב. שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲונֶךָ.  ג. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָון וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ.  ד. אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ--אֲשֶׁר-בְּךָ, יְרֻחַם יָתוֹם.  ה. אֶרְפָּא, מְשׁוּבָתָם--אֹהֲבֵם, נְדָבָה:  כִּי שָׁב אַפִּי, מִמֶּנּוּ.  ו. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו, כַּלְּבָנוֹן.  ז. יֵלְכוּ, יֹנְקוֹתָיו, וִיהִי כַזַּיִת, הוֹדוֹ; וְרֵיחַ לוֹ, כַּלְּבָנוֹן.  ח. יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן; זִכְרוֹ, כְּיֵין לְבָנוֹן.  ט. אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן--מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא.  י. מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם:  כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים, יִכָּשְׁלוּ בָם."

יש הסבר חסידי האומר, שאנחנו יכולים לשוב עד מקום מסויים, ואז "השם" שב אלינו. במקום אחר נאמר: שובו אלי ואשובה אליכם. דבר נוסף ששמעתי ממקום לא-רשמי הוא, שהמילה "תשובה" קשור בספירת בינה, המכונה "אמא" וגם "שכינה עילאה".


קטע נוסף כנבואת נחמה, מספר "מלאכי", שהוא הנביא האחרון בתוך "תרי-עשר", פרק ג' פס' כ"ב-כ"ד:

"כב. זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  כג. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.  כד. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם."




שיר השבוע


ואולי / רחל

ואולי, לא היו הדברים מעולם
ואולי, מעולם לא השכמתי
עם שחר לגן,
לעבדו בזיעת אפי.

מעולם, בימים ארוכים ויוקדים
(ארוכים ויוקדים) של קציר
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר.

מעולם לא טהרתי
בתכלת שוקטה ובתום
של כינרת שלי הוי כינרת שלי
ההיית או חלמתי חלום?


בביצוע שלישיית גשר הירקון


יום שני, 3 בספטמבר 2018

שבת לפני ראש השנה

מן הכתובים


פרשת "ניצבים", לשבת שלפני ראש-השנה.
שני קטעים מהפטרת "ניצבים":

ישעיהו פרק ס"ב, א'-ז'
"א. לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.  ב. וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ.  ג. וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-יְהוָה; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף-אֱלֹהָיִךְ.  ד. לֹא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה--כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה:  כִּי-חָפֵץ יְהוָה בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל.  ה. כִּי-יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה, יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ; וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל-כַּלָּה, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ.  ו. עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים--כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלַּיְלָה תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ; הַמַּזְכִּרִים, אֶת-יְהוָה--אַל-דֳּמִי, לָכֶם.  ז. וְאַל-תִּתְּנוּ דֳמִי, לוֹ:  עַד-יְכוֹנֵן וְעַד-יָשִׂים אֶת-יְרוּשָׁלִַם, תְּהִלָּה--בָּאָרֶץ."

ישעיהו פרק ס"ג, ז'-ט'
"ז. חַסְדֵי יְהוָה אַזְכִּיר, תְּהִלֹּת יְהוָה, כְּעַל, כֹּל אֲשֶׁר-גְּמָלָנוּ יְהוָה; וְרַב-טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו.  ח. וַיֹּאמֶר אַךְ-עַמִּי הֵמָּה, בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ; וַיְהִי לָהֶם, לְמוֹשִׁיעַ.  ט. בְּכָל-צָרָתָם לא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם--בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ, הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם, כָּל-יְמֵי עוֹלָם."

יש לי יחס אישי מיוחד להפטרה זו, היות ומכאן לקחתי את השם לחתולה הראשונה שלי, שמצאתיה כגור קטן בשבת "נחמו" לקראת "מנחה", בי"א למנחם-אב ה'תשס"ב.



"דבר אישי" לקוראי בלוג המכינה כהסבר לבחירה שלי ב"חומרים" מסויימים:

בזמן האחרון אני מביאה קטעים מנבואות הנחמה שנאמרו ע"י ישעיהו הנביא. קטעים אלו נבחרו כהפטרות בשבע השבתות שאחרי תשעה באב ועד ממש לפני ראש השנה, "שבע ד'נחמתא" לפרשות מ-"ואתחנן" ועד "ניצבים". זה כבר שנים שנבואות אלה, מפרק מ' ואילך, נגעו לליבי. אני מוצאת בהן ממידת החסידות + המלצות טובות ועידוד – איך לשרוד בעולם הקשה שלנו. מעבר לדברים הגלויים של נבואות אלו, אני מוצאת בהן דברי נחמה ל"שכינה בגלות", אשר אומרים כי היא גלתה עימנו לגלויות בשונות, אך בכל-זאת "לא זזה מכותל-מערבי". הנביא קורא לה: ציון, ירושלים, עמי, בת-עמי, בת-ציון, חפציבה, ועוד.

בנוסף לדברי נחמה, תקווה ועידוד, הוא מביא גם המלצות והנחיות כיצד לפעול, באופן אקטיבי, שעל-מנת לשפר ולתקן את המצב, ממש כעורך-דין טוב ומצויין. אביא כמה דוגמאות לכך:

"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט, עד ייצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער".

"התפתחי מוסרי צוארך שביה בת-ציון".

"עורי התנערי מעפר, מעפר קומי, קומי אורי."

"כולם נקבצו באו לך"

"כי הנה בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה".

"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".


אומרים כי מדובר כאן בגאולת עם-ישראל, אך אני רואה בכך גם ובעיקר את גאולת השכינה עצמה.



 שיר השבוע


לְבַדִּי / חיים נחמן ביאליק

כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר,
שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה;
וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב
תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

בָּדָד, בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי, וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא
כְּנַף יְמִינָהּ הַשְּׁבוּרָה עַל-רֹאשִׁי הִרְעִידָה.
יָדַע לִבִּי אֶת-לִבָּה: חָרֹד חָרְדָה עָלַי,
עַל-בְּנָהּ, עַל-יְחִידָהּ.

כְּבָר נִתְגָּרְשָׁה מִכָּל-הַזָּוִיּוֹת, רַק-עוֹד
פִּנַּת סֵתֶר שׁוֹמֵמָה וּקְטַנָּה נִשְׁאָרָה –
בֵּית-הַמִּדְרָשׁ – וַתִּתְכַּס בַּצֵּל, וָאֱהִי
עִמָּהּ יַחַד בַּצָּרָה.

וּכְשֶׁכָּלָה לְבָבִי לַחַלּוֹן, לָאוֹר,
וּכְשֶׁצַּר-לִי הַמָּקוֹם מִתַּחַת לִכְנָפָהּ –
כָּבְשָׁה רֹאשָׁהּ בִּכְתֵפִי, וְדִמְעָתָהּ עַל-דַּף
גְּמָרָתִי נָטָפָה.

חֶרֶשׁ בָּכְתָה עָלַי וַתִּתְרַפֵּק עָלָי,
וּכְמוֹ שָׂכָה בִּכְנָפָהּ הַשְּׁבוּרָה בַּעֲדִי:
"כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם פָּרְחוּ לָהֶם,
וָאִוָּתֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי..."

וּכְעֵין סִיּוּם שֶׁל-קִינָה עַתִּיקָה מְאֹד,
וּכְעֵין תְּפִלָּה, בַּקָּשָׁה וַחֲרָדָה כְּאַחַת,
שָׁמְעָה אָזְנִי בַּבִּכְיָה הַחֲרִישִׁית הַהִיא
וּבַדִּמְעָה הַהִיא הָרוֹתַחַת –




בביצוע "אל המשורר"


השיר "לבדי" מבטא לדעתי את הקשר המיוחד של המשורר ל"שכינה", ואת ההזדהות והאמפתיה שלו לצערה. (לדוגמא: "..וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא,..", "..יָדַע לִבִּי אֶת-לִבָּה..")


שפע ברכות לשנה טובה ומבורכת לכולנו!
שנת שלום, אהבה, בריאות ושמחה.