מן הכתובים
ב 4 בנובמבר חל יום השנה ה 23 לרצח רבין.
נושא זה הוא רגיש ועדין במיוחד, ולכן לא אכנס לכך. אך מה שברור הוא
שזהו ארוע טראומתי ביותר, גם ברמה הלאומית, וגם ברמה העולמית. בהקשר לכך מזכירים
הרבה את הרצח הפוליטי הראשון, הידוע, בתולדות עם-ישראל, והוא רצח גדליהו בן אחיקם,
שלזכרו נקבע "צום גדליהו" ב ג' בתשרי, מיד אחרי "ראש השנה". זו
בעצם תענית, שבה מתענים מבוקר ועד ערב. ארוע קשה זה מתואר בקצרה בפרק האחרון של
ספר "מלכים ב'", ובאריכות – בספר ירמיהו, החל מסוף פרק ל"ט, ועד
סוף פרק מ"א. ובפרק מ"ב מספרים מה היו התוצאות שלאחריו. אביא את הקטע
העיקרי של הארוע הקשה:
ירמיהו מ"א, פס' א'-ג'
"א. וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה
בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ
אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם--הַמִּצְפָּתָה; וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו, בַּמִּצְפָּה. ב. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת
הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן
בַּחֶרֶב--וַיָּמֶת אֹתוֹ: אֲשֶׁר-הִפְקִיד
מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּאָרֶץ. ג. וְאֵת כָּל-הַיְּהוּדִים,
אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר נִמְצְאוּ-שָׁם--אֵת
אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, הִכָּה יִשְׁמָעֵאל."
ואת הרקע אסביר: התקופה היא "חורבן בית-שני" בידי נבוכדנצר
מלך בבל ונבוזראדן רב-הטבחים שלו. הם היו אכזריים במיוחד. אחרי שהחריבו ושרפו,
בעזרת חילות הכשדים, את בית-המקדש ואת ירושלים, הרגו רבים מתושבי ממלכת-יהודה, ואת
השאר היגלו לבבל, כולל את המלך האחרון לבית יהודה – צדקיהו, הם השאירו מעט תושבים
מדלת-העם, פשוטים ועניים, באיזור המצפה, סמוך לירושלים, להמשיך גידולים חקלאיים שונים
למחייתם. על שארית הפליטה הזאת הפקיד נבוזראדן את גדליהו בן אחיקם בן שפן, בתור
פקיד או נציב האחראי על התושבים שנותרו באזור המצפה ובכלל- בפני השלטון הבבלי,
שכלל גם את הכשדים. ירמיהו הנביא הצטרף לתושבי המצפה, לאחר שנבוזראדן שחרר אותו
מהחובה ללכת עם הגולים לבבל, וגם שחרר אותו מהאזיקים שבהם היה כבול עוד איזה זמן
קודם, "בחצר המטרה" של המלך צדקיהו, עקב תככים בין תושבי יהודה, שחלק
מהם ראו בנביא ירמיהו גורם עויין.
"הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יְהוָה, אַחַר שַׁלַּח
אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, מִן-הָרָמָה--בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ, וְהוּא-אָסוּר
בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל-גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, הַמֻּגְלִים, בָּבֶלָה
" (רימיהו מ', פס' א.), "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" הוא
תשרי, ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, מזרע המלוכה, עם עשרה מאנשיו באו אל גדליהו
למצפה, והתחזו לידידותיים. מפרשים שישמעאל הרג את גדליהו, כי חשב שתפקיד הנציב,
"פקיד-על", מגיע לו, כי היה ממשפחת המלוכה. הוא הרג גם רבים משארית העם
הנותרים, והנשארים עברו דרומה לישוב אחר, "גרות-כמהם", ליד בית-לחם,
בהנהגתו של יוחנן בן קרח. הוא רצה להכות את ישמעאל בן נתניה ואנשיו, אך זה ברח אל
מלך בני-עמון, אשר משם הגיע לבצע את הפשע. גדליהו הוזהר לפני הירצחו ע"י
יוחנן בן קרע, אך לא האמין שישמעאל אכן יפגע בו ויהרגו. וכאן מתחבר מעט הסיפור
לרצח-רבין, אשר רבין הוזהר מפני התנקשות בחייו, וגם הציעו לו ללבוש אפוד-מגן, אך
הוא סרב.
שיר השבוע
כשחזרתי, אמרו
לי שאין / יהודה עמיחי
כשחזרתי, אמרו לי שאין
בית ואין דבר. ואני צריך
לצאת שוב אל מלחמותי
בהן ישפך דמי הפרטי,
ואני אחד הייתי, עכשו רבים; עוד מעט שוב אחד.
כשלעולים היה יום הולדת
הביאו לו רעיונות חדשים
עטופים בניר
עיתון ובדם,
ואני באתי בידים ריקות.
אני דל הייתי, עכשו עני. עוד מעט אביון.
אני אחרון ברשימה ונמוך באולמות
אבל גבוה בחשובים של אביב ואהוב.
אני אחד ממקוי התקוה הממצעת,
חלונותי פתוחים. אינני רוצה לעזב.
אני אבי הייתי, עכשו אני, עוד מעט בני.
כבר הלכתי הרחק, המלחמה גברה,
מחשבותיי נעשו עייפות
וכבדות כידי משה.
ואיש לא היה לתמוך בהן קצת.
ואני מנין הייתי עכשו כאן, עוד מעט לאן.
בחירת השיר
עשיתי קשר אסוציאטיבי בין השיר של עמיחי לבין רצח רבין. עמיחי שרת
במלחמת-העצמאות, כמו גם יצחק רבין.
משירי רחל
שיר של רחל
(בלובשטיין)
אֲנִי מֵעוֹדִי הֲפַכְפֶּכֶת:
בְּעֶצֶם לִבְלוּב
אֲבִיבָם
רְגָשׁוֹת – כְּעָלִים
בְּשַׁלֶּכֶת –
נוֹשְׁרִים, נִשָּׂאִים
וְאֵינָם.
רַק בָּךְ לֹא מָעַלְתִּי
אַף פַּעַם,
רַק אַתְּ לִי. אִמִּי-אֲדָמָה,
בִּימֵי הָעַצֶּבֶת,
הַזַּעַם,
בְּיוֹם בְּשׂוֹרַת-נֶחָמָה.
כְּאָז בַּיַלְדוּת
הַנּוֹהֶרֶת,
רַק לָךְ נֶאֱמֶנֶת
תָּמִיד,
אָבוֹא אֶת לֶחְיִי
הַחִוֶּרֶת
אֶל שֹׁזֶף לֶחְיֵךְ
לְהַצְמִיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה