יום שני, 29 באוקטובר 2018

בין רצח רבין לצום גדליה


מן הכתובים

ב 4 בנובמבר חל יום השנה ה 23 לרצח רבין.
נושא זה הוא רגיש ועדין במיוחד, ולכן לא אכנס לכך. אך מה שברור הוא שזהו ארוע טראומתי ביותר, גם ברמה הלאומית, וגם ברמה העולמית. בהקשר לכך מזכירים הרבה את הרצח הפוליטי הראשון, הידוע, בתולדות עם-ישראל, והוא רצח גדליהו בן אחיקם, שלזכרו נקבע "צום גדליהו" ב ג' בתשרי, מיד אחרי "ראש השנה". זו בעצם תענית, שבה מתענים מבוקר ועד ערב. ארוע קשה זה מתואר בקצרה בפרק האחרון של ספר "מלכים ב'", ובאריכות – בספר ירמיהו, החל מסוף פרק ל"ט, ועד סוף פרק מ"א. ובפרק מ"ב מספרים מה היו התוצאות שלאחריו. אביא את הקטע העיקרי של הארוע הקשה:

ירמיהו מ"א, פס' א'-ג'
"א. וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם--הַמִּצְפָּתָה; וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו, בַּמִּצְפָּה.  ב. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן בַּחֶרֶב--וַיָּמֶת אֹתוֹ:  אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּאָרֶץ.  ג. וְאֵת כָּל-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר נִמְצְאוּ-שָׁם--אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, הִכָּה יִשְׁמָעֵאל."

ואת הרקע אסביר: התקופה היא "חורבן בית-שני" בידי נבוכדנצר מלך בבל ונבוזראדן רב-הטבחים שלו. הם היו אכזריים במיוחד. אחרי שהחריבו ושרפו, בעזרת חילות הכשדים, את בית-המקדש ואת ירושלים, הרגו רבים מתושבי ממלכת-יהודה, ואת השאר היגלו לבבל, כולל את המלך האחרון לבית יהודה – צדקיהו, הם השאירו מעט תושבים מדלת-העם, פשוטים ועניים, באיזור המצפה, סמוך לירושלים, להמשיך גידולים חקלאיים שונים למחייתם. על שארית הפליטה הזאת הפקיד נבוזראדן את גדליהו בן אחיקם בן שפן, בתור פקיד או נציב האחראי על התושבים שנותרו באזור המצפה ובכלל- בפני השלטון הבבלי, שכלל גם את הכשדים. ירמיהו הנביא הצטרף לתושבי המצפה, לאחר שנבוזראדן שחרר אותו מהחובה ללכת עם הגולים לבבל, וגם שחרר אותו מהאזיקים שבהם היה כבול עוד איזה זמן קודם, "בחצר המטרה" של המלך צדקיהו, עקב תככים בין תושבי יהודה, שחלק מהם ראו בנביא ירמיהו גורם עויין.

"הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יְהוָה, אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, מִן-הָרָמָה--בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ, וְהוּא-אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל-גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, הַמֻּגְלִים, בָּבֶלָה " (רימיהו מ', פס' א.), "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" הוא תשרי, ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, מזרע המלוכה, עם עשרה מאנשיו באו אל גדליהו למצפה, והתחזו לידידותיים. מפרשים שישמעאל הרג את גדליהו, כי חשב שתפקיד הנציב, "פקיד-על", מגיע לו, כי היה ממשפחת המלוכה. הוא הרג גם רבים משארית העם הנותרים, והנשארים עברו דרומה לישוב אחר, "גרות-כמהם", ליד בית-לחם, בהנהגתו של יוחנן בן קרח. הוא רצה להכות את ישמעאל בן נתניה ואנשיו, אך זה ברח אל מלך בני-עמון, אשר משם הגיע לבצע את הפשע. גדליהו הוזהר לפני הירצחו ע"י יוחנן בן קרע, אך לא האמין שישמעאל אכן יפגע בו ויהרגו. וכאן מתחבר מעט הסיפור לרצח-רבין, אשר רבין הוזהר מפני התנקשות בחייו, וגם הציעו לו ללבוש אפוד-מגן, אך הוא סרב.



שיר השבוע


כשחזרתי, אמרו לי שאין / יהודה עמיחי

כשחזרתי, אמרו לי שאין
בית ואין דבר. ואני צריך
לצאת שוב אל מלחמותי
בהן ישפך דמי הפרטי,
ואני אחד הייתי, עכשו רבים; עוד מעט שוב אחד.

כשלעולים היה יום הולדת
הביאו לו רעיונות חדשים
עטופים בניר עיתון ובדם,
ואני באתי בידים ריקות.
אני דל הייתי, עכשו עני. עוד מעט אביון.

אני אחרון ברשימה ונמוך באולמות
אבל גבוה בחשובים של אביב ואהוב.
אני אחד ממקוי התקוה הממצעת,
חלונותי פתוחים. אינני רוצה לעזב.
אני אבי הייתי, עכשו אני, עוד מעט בני.

כבר הלכתי הרחק, המלחמה גברה,
מחשבותיי נעשו עייפות
וכבדות כידי משה.
ואיש לא היה לתמוך בהן קצת.
ואני מנין הייתי עכשו כאן, עוד מעט לאן.

בחירת השיר

עשיתי קשר אסוציאטיבי בין השיר של עמיחי לבין רצח רבין. עמיחי שרת במלחמת-העצמאות, כמו גם יצחק רבין.



משירי רחל

שיר של רחל (בלובשטיין)
אֲנִי מֵעוֹדִי הֲפַכְפֶּכֶת:
בְּעֶצֶם לִבְלוּב אֲבִיבָם
רְגָשׁוֹת – כְּעָלִים בְּשַׁלֶּכֶת –
נוֹשְׁרִים, נִשָּׂאִים וְאֵינָם.

רַק בָּךְ לֹא מָעַלְתִּי אַף פַּעַם,
רַק אַתְּ לִי.  אִמִּי-אֲדָמָה,
בִּימֵי הָעַצֶּבֶת, הַזַּעַם,
בְּיוֹם בְּשׂוֹרַת-נֶחָמָה.

כְּאָז בַּיַלְדוּת הַנּוֹהֶרֶת,
רַק לָךְ נֶאֱמֶנֶת תָּמִיד,
אָבוֹא אֶת לֶחְיִי הַחִוֶּרֶת
אֶל שֹׁזֶף לֶחְיֵךְ לְהַצְמִיד.



יום שלישי, 23 באוקטובר 2018

יום ההליכה העולמי



ימים מיוחדים

ביום שישי יחול יום ההליכה הבינלאומי בישראל
(העולמי צוין ב 29-30 לספטמבר).
ההליכה היא פעילות אירובית מתונה המפעילה את הגוף בתנועה מאוזנת והרמונית המשפיעה לטובה על מערכות הגוף והנפש.
ההליכה מתאימה לכל גיל, מין ומשקל, ליחיד, לקבוצה ולמשפחה.
מטרת יום ההליכה העולמי היא להגביר את מודעות אזרחי ישראל לחשיבות הפעילות הגופנית ולהעלות על סדר היום הציבורי את תרומת פעילות זו לאורח חיים בריא.
הרשויות המקומיות  יקיימו אירועים רבים ומגוונים בנושא ההליכה.

את פרוט האירועים בכל רשות תוכלו למצוא כאן

מצ"ב סרטון המקדם את היום של "אפשרי בריא":





שיר השבוע

בשדמות בית לחם / אבא אשר שפירא

בשדמות בית-לחם,
בדרך אפרתה,
בדרך אפרתה.
עלי-קבר קדומים
תאבל מצבת,
תאבל מצבת.

ובבוא חצות לילה,
מארץ עיפתה,
תעלה יפת מראה
בית קברה עוזבת.
אל ירדן מזרחה
דומם צועדת,
דומם צועדת.

אל גלי מי-קדש
דומם צופיה,
דומם צופיה.
דמעה יורדת
אל גלי מי-קדש
מפכים דומיה.

דמעה אחר דמעה
חרש נוזלת,
אין בכי ואנחות,
אך דמעות נגרו,
דמעה אחר דמעה
לירדן נופלת,
והמים ינהרו.

בביצוע מיכל טל




מן הכתובים

השבת, י"א במר חשון, יום פטירתה של רחל אימנו. אביא שני מדרשים אודות רחל אימנו, מ"ספר האגדה" שלוקט וסודר ע"י ביאליק ורבינצקי, מ – כרך ראשון, ספר ראשון, הפרק: "מעשי אבות":

"ויאהב יעקב את-רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה - בשביל שאני יודע שאנשי מקומך רמאים, לפיכך אני מברר עסקי עמך:

"אעבדך.. ברחל" - ברחל ולא בלאה
"בתך" - שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל
"הקטנה" - שלא תחליף שמותן זו בזו

קבורת רחל
"ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה" - מה ראה אבינו יעקב לקבור את-רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. זהו שנאמר: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה". (בראשית רבה פב)

בהקשר לכך הקטע המלא מירמיהו ל"א, פס' י"ד-ט"ז:

"יד. כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.  טו. כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה:  כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.  טז. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם."



משירי רחל

רחל  / רחל בלובשטיין

הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,
הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –
רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,
רָחֵל – אֵם הָאֵם.

וְעַל כֵּן הַבַּיִת לִי צַר
וְהָעִיר – זָרָה,
כִּי הָיָה מִתְנוֹפֵף סוּדָרָהּ
לְרוּחוֹת הַמִּדְבָּר;

וְעַל כֵּן אֶת דַּרְכִּי אֹחַז
בְּבִטְחָה כָּזֹאת,
כִּי שְׁמוּרִים בְּרַגְלַי זִכְרוֹנוֹת
מִנִי אָז, מִנִּי אָז!

האמירה של יעקב ללבן "ברחל בתך הקטנה" בראשית פרק כ"ט פס' י"ח, הפך לביטוי שגור, אמירה הבאה להבטיח שהסכם בעל-פה אכן יקויים. כי במקרה הנ"ל לבן לא קיים את ההסכם שעשה עם יעקב.