לרגל יום הזיכרון
לשואה ולגבורה
שיר השבוע
אַשְׁרֵי
הַגַּפְרוּר / חנה סנש
אַשְׁרֵי
הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.
אַשְׁרֵי
הַלֶּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.
אַשְׁרֵי
הַלְּבָבוֹת שֶׁיָּדְעוּ לַחְדֹּל בְּכָבוֹד...
אַשְׁרֵי
הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.
סרדיצה, 2.5.1944
בביצוע של יובל,
נתנאלה, זינגר, רובינא
אלי, שלא יגמר לעולם - חנה סנש
מתוך שירים
ופרקי יומן "אלי, שלא יגמר לעולם" חנה סנש
בשולי הספר
כבת שבע עשרה הייתה
חנה סנש כשכתבה לראשונה ביומנה שהיא ציונית, והחלה ללמוד עברית. מקץ שנה קיבלה את הסרטיפיקט הנכסף שאפשר לה לעלות
ארצה. בספטמבר 1939, כשבועיים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיעה חנה באונייה
לנמל חיפה, והצטרפה כתלמידה לבית הספר החקלאי לבנות בנהלל. באוקטובר 1940, בעיצומו
של "הקרב על בריטניה", כתבה את שירה העברי הראשון, "במדורות
מלחמה". חנה, בתו של הסופר היהודי-הונגרי בילא סנש, ניסתה כוחה בכתיבת שירה
עוד בהיותה ילדה בהונגריה; אך לקולה השירי המיוחד, הצלול והמגובש, זה של
"אלי, שלא יגמר לעולם" ו "אשרי הגפרור", הגיעה דווקא בעברית.
לרגל יום
הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
שיר השבוע
אחי הצעיר יהודה / אהוד מנור
אחי הצעיר יהודה,
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
השמש עוד עולה כל בוקר
ואורה לבן,
ולעת ערב רוח מפזרת
את עלי הגן.
הגשם הראשון
ירד לפני יומיים,
בערב יום שלישי,
ושוב אפשר לראות שמיים
בשלולית על הכביש הראשי.
אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
בגן הילדים שלך
לומדים כבר שיר חדש,
ובתיכון התלמידים
שוב מתעמלים על המגרש.
רוחות ערבית
מייללות על המרפסת
את כל שירי הסתיו,
ואמא מחכה בסתר,
שאולי עוד יגיע מכתב.
אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
כל חבריך הטובים
נושאים דמותך עמם,
ובכל הטנקים על קווי הגבול
אתה נמצא איתם
אחי הטוב,
אני זוכר את שתי עיניך,
והן פותרות חידה.
ובני הרך יפה כמוך
בשמך לו אקרא - יהודה.
בביצוע של להקת גייסות שיריון
מן הכתובים
"קינת
דוד"
קטע מתוך ספר
שמואל ב', פרק א'
"יז. וַיְקֹנֵן
דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח. וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת,
הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. יט.
הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל:
אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. כ. אַל-תַּגִּידוּ
בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן:
פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. כא. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם--וּשְׂדֵי
תְרוּמֹת: כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים--מָגֵן
שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. כב.
מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים--קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן, לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר; וְחֶרֶב
שָׁאוּל, לֹא תָשׁוּב רֵיקָם. כג. שָׁאוּל
וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם, לֹא נִפְרָדוּ;
מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.
כד. בְּנוֹת, יִשְׂרָאֵל--אֶל-שָׁאוּל, בְּכֶינָה; הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי,
עִם-עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב, עַל לְבוּשְׁכֶן. כה. אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים, בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה--יְהוֹנָתָן,
עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. כו. צַר-לִי עָלֶיךָ,
אָחִי יְהוֹנָתָן--נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים. כז. אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים, וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי
מִלְחָמָה."
דוד מקונן על
שאול ויהונתן, שנהרגו בקרב עם הפלישתים בעמק בין-שאן, זה מסמל לדעתי קינה על
לוחמים בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה